את המונח מיקוד שליטה חיצוני ופנימי פיתח ג'וליאן רוטר (Rotter, 1966). מיקוד השליטה הוא הרגשת השליטה של אדם על חייו. כאשר האדם מאמין לרוב כי תנאי הסביבה, המזל או אנשים אחרים הם המכריעים באשר להצלחותיו וכישלונותיו, ניתן להניח כי הוא בעל מיקוד שליטה חיצוני, ואם הוא חש שמרב הישגיו וכישלונותיו תלויים בו, ניתן להניח שהוא בעל מיקוד שליטה פנימי. רוטר הראה שבעלי מיקוד שליטה פנימי יגלו מוטיבציה גבוהה להישגים, לעומת בעלי מיקוד שליטה חיצוני. שתי הקטגוריות הללו, מיקוד שליטה פנימי וחיצוני, הן קטבים של ציר רציף, ולאורכו מגוון של מצבי ביניים.

מסוגלות עצמית (self- efficacy) הוא מונח המתקשר למיקוד השליטה. מסוגלות עצמית היא הערכתו של הפרט את יכולתו לבצע פעילות באופן מוצלח, כך שישיג תוצאות מקוות. מסוגלות עצמית אישית נרכשת בתהליך הדרגתי של למידה, המתרחשת על רקע אינטראקציה בין האדם ובין הסביבה, בהתאם למוטיבציות שלו והישגיו בפועל.

אלברט בנדורה (Bandura, A., 1994), מפתח המושג, מציין ארבעה גורמים המשפיעים על תחושת המסוגלות העצמית:

התנסות והתמודדות מוצלחת עם אתגרים

התוצאות של התנסויות קודמות שביצע האדם משפיעות על תחושת המסוגלות שלו. התנסות בעבר שהסתיימה בהצלחה, מעלה את תחושת המסוגלות העצמית, ואילו כישלון קודם מפחית את תחושת המסוגלות.

בהקשר של מרחב התחושות, היותו של הילד הנווט והמכוון של פעילותו, מאפשרת לו לבנות יחד אתנו את סולם האתגרים המתאים, המאפשרים לו לרכוש יכולת התמדה בהתמודדות עם אתגרים ולחוות סדרות של הצלחות.

צפייה באחרים, למידה ממודל

כאשר האדם רואה אחרים מבצעים מטלה בהצלחה, עולה תחושת המסוגלות שלו לבצע מטלה כזו בעצמו, כשהוא מעריך את יכולותיו של האחר במשימות מסוג זה כדומות לשלו. בהקשר למרחב התחושות, האפשרויות של הילדים להיות בעמדת הצופים, ללמוד ממעשי האחרים, מגבירה את תחושת המסוגלות העצמית. חווייתו של האחר כמודל הזדהות יכולה להשפיע ישירות על תחושת המסוגלות העצמית.

שכנוע מילולי

השכנוע המילולי לאדם שביכולתו לבצע משימה מסוימת יכול לתמוך בתחושת המסוגלות העצמית שלו, כאשר המשכנע הוא קרוב ומשמעותי עבור המשוכנע (למשל הורים), או כשהוא נתפס כבקי בתחום של המטלה. בהקשר למרחב התחושות, היותנו מלווי הילדים, המכירים אותם היכרות עמוקה, הכוללת את רגישויותיהם ועוצמותיהם, הרואים אותם ומאמינים בהם, הופכת את מגענו ומילותינו לכוח המגביר את תחושת המסוגלות העצמית שלהם.

עוררות רגשית

עוררות רגשית גבוהה, כגון תחושת מתח נפשי, גורמת לאדם לשינויים פיזיולוגיים של תחושת אי נוחות, שמורידה את תפיסת המסוגלות העצמית. לעומת זאת, תחושת רוגע תורמת ליצירת תחושת מסוגלות גבוהה. בהקשר למרחב התחושות, המרחב מעורר ומזמין למגוון התנסויות שיש בהן אתגר. ככל שהילד חווה התנסויות של הצלחה בכושרו לוויסות עצמי, כך גוברת תחושת המסוגלות העצמית שלו.